עב"ל
בית דין ארצי לעבודה
|
57861-01-11
07/08/2012
|
בפני השופט:
1. סגן הנשיא יגאל פליטמן
2. ורדה וירט ליבנה
3. השופטת רונית רוזנפלד
|
| - נגד - |
התובע:
אסתר לוזון
עו"ד צרויה מידד-לוזון
עו"ד ברק כלב
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומיהאגודה לזכויות האזרח בישראל
עו"ד שלומי מור
|
| פסק-דין |
סגן הנשיאה יגאל פליטמן
פתח דבר
1. בערעור שלפנינו, על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (בל 3234/09; השופט אילן סופר ונציגי הציבור שאול ששון ואורן אהרוני), אנו נדרשים שוב לבטל את הוראת סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] (להלן -
החוק), שעניינה הגבלת התשלום הרטרואקטיבי של קצבה לתקופת השנה שקדמה למועד הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן -
המוסד); ושוב אנו נדרשים לחזור בנו מההלכה המושרשת ביחס לפרשנותה של אותה ההוראה.
2. המסכת העובדתית, כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי, הינה כמפורט להלן:
"
התובעת ילידת 1947.
התובעת התאלמנה בשנת 1997. עובר לפטירתו של הבעל המנוח, קיבל המנוח קצבת נכות (כללית) מהנתבע בשל מצבו הרפואי.
עם פטירתו הופסק תשלום קצבת הנכות על ידי הנתבע באופן מיידי ושולם מענק פטירה על פי סעיף 310 לחוק, (משום שלמנוח השתלמה קצבת נכות לפי פרק ט' לחוק).
התובעת הגישה תביעה לקבלת קצבת שאירים רק ביום 17.11.08.
לטענת התובעת היא לא הייתה מודעת לזכותה זו עד למועד זה.
התביעה אושרה על ידי הנתבע באופן רטרואקטיבי מיום 1.11.07. דהיינו, שנה לפני מועד הגשתה".
3. בית הדין קמא דחה בפסק דינו את תביעת המערערת לתשלום רטרואקטיבי של קצבה מעבר לשנה מאז הגשת התביעה למוסד, בהסתמכו על שורת פסקי הדין שיצאו מאת בית דין זה ולפיהם - "
חובת המוסד ליידע את ציבור המבוטחים אודות זכויותיהם אינה מקימה לצידה חובת תשלום גמלאות למבוטחים שלא על פי הוראות החוק וההסכמים הרלבנטיים, המחייבות, לעניין עצם הזכאות למועד מסויים, הגשת תביעה למוסד עובר לאותו מועד".
לאור הנפסק, הודגש בהמשך הדברים, כי הנוהל החדש שהנהיג המוסד ב-2007 לפיו הוא פונה למבוטחים ויוזם תביעות "
הוא מבורך ועשוי להגדיל את מעגל המבוטחים הממצים זכויותיהם, אולם אין לראות בו ככזה היוצר זכויות מעבר לנקוב בהוראות החוק".
4. על פסק הדין של בית הדין האזורי הוגש ערעור. לערעור צורפה האגודה לזכויות האזרח בישראל כידידת בית המשפט.
הטיעון
5.
עיקר טיעונו של המערער היה, שהזכות לגמלת שאירים היא זכות קניינית חוקתית שהפגיעה בה אסורה על פי סעיף 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
סעיף 296(ב) לחוק, המגביל תקופת הזכאות הרטרואקטיבית לתשלום קצבת שאירים לשנה אחת בלבד, הינו בלתי חוקתי ולא עומד בתנאי פיסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק היסוד, משאין הוא מידתי ועונה על תכלית החוק.
פרשנות מקיימת של אותו סעיף מחייבת החלתו באופן השולל זכאות לקיצבה רטרואקטיבית, רק באותם מקרים שהמוסד אינו יכול לשלמה מיוזמתו, משום שהתשלום תלוי בהמצאת נתונים על ידי המבוטח והמוסד מצידו ממלא חובתו ליזום תביעות וליידוע המבוטח בדבר אפשרות זכאותו לתבוע קצבה.
ככל שהמוסד לא פעל כך, מחדלו לא מאפשר לו שלילת זכאות רטרואקטיבית של הזכות הקניינית חוקתית לקצבה.
6.
בא כוח האגודה לזכויות האזרח הדגיש בטיעונו את חשיבות הנגשת הזכויות בתחום הביטחון הסוציאלי למבוטח, נוכח אי מיצוין ובמיוחד בקרב האוכלוסיה המוחלשת. מכאן לדעתו עולה כוונת המחוקק לחייב את המוסד ליידע את הפרט בדבר זכויותיו, כאשר ידוע לו שבמועד מסוים קמה לו זכאות לכאורה לגמלה, כפי הדברים במקרה שלפנינו של תשלום קיצבה אוניברסלית כקצבת השאירים.
7.
לוז תשובת המוסד לנטען הייתה, שהמוסד חייב לשלם גמלאות למבוטחיו אך ורק על פי חוק ואין בית הדין רשאי להעניק למבוטח יותר משהחוק מעניק לו. לפיכך, אין המוסד רשאי לשלם קיצבה בניגוד לסעיף 296(ב) לחוק.
אותו סעיף עומד בתנאיה של פיסקת ההגבלה, נוכח חובת המבוטח לפעול בהקדם למימוש זכויותיו כמתחייב מהמצב בו הוא נתון, ולא להמתין בהגשת תביעה מתוך הנחה שישולם לו תמיד בגין העבר. גישה שכזאת מערערת את כל מערך הביטחון הסוציאלי המושתת על דמי ביטוח למימון הגמלאות הגביתיות.